יוגה ומדיטציה

"...שבי בשקט

אוף למה את לא מפסיקה לחשוב

מגרדת לי העין

מעניין מה אוכל בסוף השיעור

לא מסוגלת לשבת יותר משתי דקות ללא תנועה…"

נשמע מוכר?

המחשבות שלנו הן כמו גלים בים. כמו נמלים בגינה או כמו כלבים מתרוצצים בלהט מול שלולית גשם ראשונה. הן באות והולכות וברוב המקרים כלל לא מהוות בחירה אותנטית שלנו.

הרגע הזה שהמורה מבקשת לפני השיעור לשבת עם גב זקוף בישיבה פשוטה של כף רגל לפני כף רגל (סוקאסאנה בסנסקריט), כתפיים רפויות ועיניים שמרפות או נעצמות.

רגע פשוט? ממש ההיפך הגמור.

בעודי מתרגלת יוגה בתחילת דרכי, קפוצה ודרוכה. לא יכולה לעצום עיניים ולחוש את "איבוד" השליטה.

אולי אפתח עין ואציץ,

רק לרגע,

לוודא שאכן גם המורה

עוצמת בעצמה.

אולי עוד הצצה

להסתכל על השעה

כי איך מרפים לתוך מצב כה מנוכר

ומנווטים בתוכו לתוך המוכר

הכבד, המרפה, המתמסר

זה בסדר, דניאל, אין לך על מה להצטער.

הזמן עושה את שלו ותרגול היוגה מכה שורשיו לאורך זמן, כאשר הוא מבוצע כראוי ובהדרגה. לפני ששמתי לב, נהנתי מהישיבה הפשוטה. מצאתי את עצמי מתרגלת ישיבה בפני עצמה. התמקדות בקצה האף ובבטן העולה ויורדת עם תנועת הנשימה. תרגול זה כמו הרמת משקולות או פיתוח יכולת הסיבולת לב ריאה, דורש התמדה, רצון ותשוקה.

המחשבות הן ברירת המחדל שלנו.

"אני חושב, משמע אני קיים"

נשאיר את המשפט הפילוסופי מפי קוגיטו לדיון אחר (;

היוגה מאפשרת לנו להיכנס למוד מדיטטיבי. למצוא את רגעי הריק, הרווחים שבין המחשבות.

בפעם הבאה כשתתרגלו ישיבה באי תנועה, חייכו אל המחשבה. תבינו שהיא לא אתם, ואתם לא אותה המחשבה. הניחו לה להיות ושימו לב למגע האוויר הנכנס ויוצא דרך האף.

אם תפתחו מודעות לכאן ועכשיו ולרגע הנוכחי, תרגישו לא רק רגועים יותר בחייכם, אלא גם תשחררו את מלוא הפוטנציאל הטמון בכם 🎗

דני.